הפסיכופת המוצלח ביותר *אי פעם* הוא היטלר. אפילו המן הרשע, שהיה יועץ אחשוורוש, לא הצליח להתקרב לעמדת הכוח הזאת.
אם שרון לא היה מתפגר הוא היה הופך לסדאם. אם סדאם לא היה נתלה הוא היה הופך להיטלר. אם היטלר לא היה מתאבד הוא באמת היה מצליח לכבוש את כל העולם, כשרק שפוטיו ממשיכים להתקיים ועבורו בלבד. וזו בדיוק מטרת קיומו של ההומוספיאנס, מה שמוכיח חד-משמעית שהחברה לא חולה, היא בנויה ככה מלכתחילה.
בכל דור ודור 'עומדים עלינו לכלותינו' = בכל דור ודור המונעים ע"י הפחד מביאים על עצמם דיקטטור שיפחיד אותם לפעולה.
|קדימה|חוק מס' 1: לסנוב אכפת תמיד *אך ורק* מעצמו בלבד.
כל שאר החוקים הם נגזרת של חוק זה.
|@|ומנגד החוקים שעוזרים להילחם בהם:
|שמאל|חוק מס' 1) כל הסנובים זהים זה לזה; משום שפסיכופת זה פחדן הנוקט בהיגיון בלבד > היגיון זה מתמטיקה > למתמטיקה יתכן פיתרון יחיד בלבד, לרבות כשהתשובה היא "אינסוף פיתרונות" / “אין פיתרון / ב.ח.מ”. מכאן נובע:
אם השכן שלך סנוב, ויש עוד 6 מיליארד סנובים על הכוכב בו אתה חי, אז אתה מכיר אוטומטית ובאופן אישי עוד 6 מיליארד פסיכופתים.
|שמאל|נגזרת מהחוק לעיל) חסימה של דרך פעולה אחת של סנובים בהכרח תפגע בפעולות סנובים אחרים, גם אם לא מקיימים עימם קשר כלשהו.
2) הסנובים אלרגיים מאוד לפוליטיקה: פונים לרגש כדי להשתיק את ההיגיון *שלא* לצורך קבלת תמורה חומרית. מי שמעדיף קודם מקצועיות אח”כ חברים, לא יאפשר לפסיכופתים לכבוש תחתיו עמדות מפתח, ואם הייתה לו ילדות בריאה אז לא יזדרז להיכנע לאיומים (לא יתן לרגש הפחד לנהל את חייו).
3) א. הסנובים יוצרים אספקה שוטפת של הנותנים לרגש הפחד לנהל את חייהם ע”י אישור טיפולי הפריה ואימוץ ל*כל* דיכפין: כך שגם מי שלא מתאים זוכה להמשיך הלאה, בנוסף לעידוד הגירת מסה קריטית ממדינות חלשות.
ב. המסה הקריטית של המטומטמים והמפגרים *מעריצה* את העבריין חסר המסוגלות החברתית (מעריצה = מכבדת מרצון, ללא צורך ב(קיום) איומים כלשהם). הפיתרון: למנוע מהם לקבוע את סדר החיים גם לשפויים.
הסבר: סנוביות, חזקה ככל שתהיה, היא תמיד יוזמה פרטית. היוזמה הפרטית הזאת, רחבה ככל שתהיה, תמיד תשתמש בשילטון המרכזי כפונדקאי. אם המסה הקריטית של הנותנים לרגש הפחד לנהל את חייהם לא תצליח להבטיח את המשך שילטון הסנובים, בעיקר כי לא תורשה להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, אז יהיה אפשר להיפטר מכל הפסיכופתים לתמיד.
זיהוי: (יתכנו שילובים)
90-95: סטראוטיפ (תאור לעיל), דיקטטור.
93: פולניות.
95: מיקרה גבולי: משלב בין 90-94 ובין 96-99. העבריין החכם ביותר: סנדק - ראש מישפחת פשע.
96-99: עבריין קלאסי רק אים ירגיש עים הגב לקיר.
96: בעל כושר ביטוי סביר בע"פ, הפועל אך ורק במיקרים הקשורים במישרין לטובתו האישית בילבד.
97: הסנוב החכם ביותר. מיקרה יחודי המאופיין ביכולת להסביר היטב בע”פ "למה זה פשוט לא יעבוד" (כי הוא צריך לחשוב על זה וחשיבה עושה לו כאב ראש).
98-99: כימעט אנושי, בעל סבלנות וכושר ביטוי בע"פ גבוהים יחסית לסנוב.
98: ברגע שרואה באופק שמטרתו עומדת להיתגשם יחשוף מייד את אופיו האמיתי: זבל מנייאק שצריך לקבל מכות כל יום על זה שהוא חי.
99: סוס טרויאני. ינהג כ100 לכל דבר ועיניין (אוהב אדם: מסוגלקבל את הלא זהה לו למרות שלא שולט בו וגם עושה לו כאבי ראש, סף ריגוש מיני גבוה מאוד) ולאחר ששעת הכושר תגיע (יקבל אהדה חברתית כלשהי: קידומון קטנטן ו-או יחייכו אליו בחזרה), יחשוף מייד את פרצופו האמיתי: חולה שליטה היסטרי / יחשוב שהוא לכל הפחות הבעלים / האגו שלו גדול כ"כ שלא ניכנס לחלל / ירמוז ללא זהים לו את הדרך החוצה עד שיסכימו להבין (והרי רק לפני שניה היה אפשר להעיף אותו ואת החיוכים שלו).
סוגי אישיות:
חולה שליטה היסטרי: הוא רוצה לישלוט בכל דבר גם אים זו סתם אבן במידבר או שברור מאליו שאסור לה להיתקיים (כן: לסתם אבן שבמידבר).
כאשר מגיע לשילטון על מדינה חושף את היותו דיקטטור: מפנה את כל משאבי המדינה לטובתו האישית בלבד, וגם יוצר מייד גטו תרבותי – ימי ביניים: אוסר על כל חשיבה שלא קשורה במישרין לעצמו; כי הוא רוצה לחשוב על כל מה שאנשים חושבים וזה עושה לו `כאב ראש`. כדי להימנע מיזה הוא מרשה לעם לחשוב רק על המנהיג; כי כשהוא חושב על עצמו הוא לא מקבל מיזה `כאב ראש`.
חושב שיכול לישלוט על צעירים משמעותית מימנו: אים רואה מישהוא הצעיר מימנו בעשרים שנים לפחות מתחיל מייד בהיתנהגות "מישאלת מוות": יתן פקודות וישפיל כאשר רק מותו המיידי יגרום לו להפסיק (ואז יעפעף לעצמו איך הוא מרוויח מזה שהאופי שלו זה להיות מת).
מונע מידע מהלא זהים לו ומפעיל מישטרת מחשבות: מומחה בלהורות כיצד להישתמש בכוח פיזי בצורה היעילה ביותר, כך שגם חכמים משמעותית מימנו מוצאים עצמם מיתכופפים בפניו.
מדיניותו: כל יום "לקום אתמול בבוקר" אלא אם כן נאלץ להיתמודד עים מצבים שאין להם תקדים ו-או שלא היתכונן להם מראש.
העברת הוראות: “אני מדבר רק עים אחד ושהוא יעביר את זה הלאה": לא מסוגל לדבר עים לפחות שני אנשים בוזמנית.
יאמר לציבור את שרוצה לישמוע: המינימום ההכרחי לצורך הישארותו בשילטון. מצביעיו קיימים אך ורק כדי להצביע לו: בשאר הזמן הוא פשוט לא מכיר בקיומם, כאילו אין שום קשר בין השארתם בחיים לקבלת קולות - לקוחותיו קיימים אך ורק ע”מ לקנות ממנו. ברגע שסיימו לפרנסו לא מכיר עוד בקיומם.
חזיר קפיטליסט: מוכן לידרוך על הגופה של עצמו אים זה יביא לו עכשיו עוד כסף, למרות זאת עושה את המינימום ההכרחי ע”מ להרוויחו (ADD הפוך). נטייתו ליראות רק את הרווח מקבילה ללצפות מירקות ופרות ליגדול ללא צמח (סתם ככה באוויר), ואים חובה צמח אז שלא יהיו לו שורשים; כי אים הסנוב לא רואה אותם מובן מאליו שאסור להם להיתקיים.
בכל המקרים הוא מצפה מהכסף להרוויח את עצמו, למרות שזה קורה רק בהלוואות.
אופן ניהול עסק: מקיים "תחלופה גבוהה" (לחפש לפטר) - עובדיו כל הזמן בהרגשה שהולכים לפטר אותם; כי מפחד שישתלטו לו על העסק. משאיר בעבודתם רק את הזהים לו - חובה להיות שמוק-זבל-מנייאק / פוליטיקאי או שתפוטר כעבור פחות מחודש.
מודעות הדרושים הן באמת פירסומות זולות לעסק – הוא אף פעם לא-באמת צריך עובדים.
הקרטלים (תאום מחירים ושירות) נוצרים ע”י הפסיכופתים כדי להקנות להם תחושת ביטחון: “לא משנה שאני לא מרוויח, מה שמשנה זה שאני לא מפסיד”.
שירות לקוחות: בעסקיו של חסר סבלנות (90-95) אין שרות לקוחות (זנות, הימורים, מיחזור, שקיות פלסטיק, שוק אפור וכו`), ובעסקיו של בעל סבלנות מעטה עד סבירה (95-99) הש"ל הוא למראית עין בלבד (תיקשורת, בנקים, ביטוח, מיסעדות, מלונות וכו`).
הדבר היחיד שמעניין אותו בחיים זה *עצם* המכירה: מהרגע שסיים למכור יתכחש ללקוח כאילו אין שום קשר בין להתייחס אליו לבין להרוויח ממנו.
חברות מסחריות יודעות שחיינו יהיו מאוד בלתי נוחים אם לא נתקשר עימן, ולכן מרשות לעצמן להתכחש לאחריות על המוצר מסיבת: “כי אנחנו יכולים”. ההתנשאות מלווה בקולות של בוגר ותנועות של קוף / קולות של ג'ירפה בהריון (אפשר לשמוע את החיוך המתנשא ב'שירות לקוחות' טלפוני).
עובדים: בעלי העסקים הסנובים מנצלים את עובדיהם כי יודעים שחוק ההעסקה הוא פרוטוקול מארץ הפנטזיות (גם אם לשכיר יש כסף לתבוע בכלל ומזל לזכות בפרט: פסק הדין מתקיים עבורו בלבד).
חולה שליטה היסטרי וחזיר קפיטליסט הם כמו בעל ידיים קטנות שכל הזמן מנסה להשיג עוד ועוד: לא משנה כמה יש לו זה אף-פעם לא מספיק. לאבחנתי מדובר בחוסר שקט נפשי הנובע מביטחון עצמי נמוך.
|שמאל|מוטיב חוזר בדיבריהם הוא “אנחנו נגרום לו להתנהג <ככה>, ואז ברור מאליו שלא תהיה לו ברירה אלא לעשות כרצוננו”. אם הם מבינים שזה לא יקרה הם מסבירים לעצמם איך הם 'מרוויחים מזה', או מתנחמים בעובדה שבסופו של דבר הם יקבלו את רצונם.
|פרח|
חנון: במיקרים נדירים מאוד, כאשר יש בסביבתו סנובים בעלי כישורים חברתיים נחותים משמעותית מישלו, הוא מנודה מחברתם והופך לחסר כישורים חברתיים. בניגוד לחנונים רגילים שהם נחמדים וחכמים הוא נישאר סנוב: מחכה לשעת הכושר כדי לימצוא נחות מימנו ואז ירגיש טוב עים עצמו.
שקרן פתולוגי: רק היותו צמח ימנע מימנו לשקר.
נקרופיל (מקבל ריגוש מיני מגופות): קצינת עיר שמבשרת להורים שבנם נפל בקרב (עומד לה מליראות אחרים סובלים), ובדיוק כאשר מיתפרקים ריגשית היא גומרת (מדליקה סיגריה בחיוך וברוגע).
פרפקטציוניסט (תמיד שואף לשלמות): תלמיד שפותח סוכת אבלים בכל פעם שמקבל 99.5 - כל פעם שמקבל חזרה מיבחן והציון נמוך מ100 מיזדרז להיתאבל על שגיאותיו, בנימת שבר: “אים רק ההיתי עונה על זה נכון ועל זה נכון ההיתי מקבל 100” וכו`.
בבתי משפט: אלו הם עורכי הדין שמצפים מהנחקר לזכור *כל* פרט, ואם העז לשכוח איזה פסיק שולי חסר ערך לחלוטין: הם מייד טוענים ל'חוסר אמינות' - דורשים מייד לפסול את כל עדותו.
פמניסטית (לסבית-שונאת-גברים): אישה שחוותה טראומה קשה מגבר כלשהוא בגיל של חוויה מעצבת – כשהייתה בת פחות מחמש שנים: אונס ו-או מעשים מגונים, באופן חד-פעמי או סדרתי.
מכיוון שבגיל של חוויה מעצבת כ-ל מקרה משליך על כל החיים, היא החליטה שכ-ל הגברים יפגעו בה. בבגרותה החלטה זו מיתבטאת בכך שהיא שונאת גברים על כך שהם מצמיחים זקן ושפם, שריח הזיעה שלהם חריף משלה ועל כך שאחוז השיעור שלהם גבוה (משמעותית) משלה.
--בעוד שלסביות רגילות פשוט מתעלמות מגברים או חיות בסרט שהן יכולות לשקר לעצמן, הפמניסטית דנה עים הזהות לה בדרכים להכחדתם; כי ברור מאליו שכ-ל הגברים זהים לחולר'ה שפגעה בה כשהייתה ילדה חסרת ישע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה